<h1>סמ"ק מצוריך סימן פ'</h1>
<h2>דף טז.</h2>
פסק רב האי גאון מי שנשבע בנטילת חפץ אפילו בתפילין או בתפילה צריך לו לקיים שבועתו ואינם יכולים להתיר לו [אפילו לדבר מצוה] — הגה"ה מי' בתוס' פסקו דלדבר מצוה מתירין לו אף על דעת רבים ושלא לדבר מצוה נמי מתירין רק שלא יהא על דעת רבים עכ"ה — וכתב שאם נדר אדם לגרש אשתו יגרשינה ואחר כך יחזור וישאנה שכבר עברו ימים רבים שלא למדו מסכת נדרים בישיבה החמירו בשבועות ובנדרים, אמנם ר"ח פסק בספר חפץ שעשה שלדבר מצוה יש לו התרה שמה שרב היי פוסק שאם נדר לגרש אשתו שיגרשנה ואחר כך ישאנה שהוא רוצה לומר דווקא באשת ישראל שיכול לעשות בטחון להחזירה [אבל באשת כהן שאינו יכול להחזירה] שמא לשם היה מודה שיש לו התרה, זה חבירנו ה"ר שמשון שנדר על דעת מהר"ם נ"ע ועל דעת מהר"ף נ"ע ועל דעתי שלא לעשות שום קיום והבטחה לחמיו ולזוגתו שלא לבגוד בה על מנת שלא יוכלו להתירו אלא אם כן נתיר שלשתינו יחד ואם יתחרט חלקי אני מתיר לו ומדעתי הוא שכל מי שרוצה להתירו יתיר לו נדרו ושבועתו ובלא דעתינו איפשר להתיר לו לדבר מצוה לעשות שלום בין איש לאשתו כי חקרתי כי בע"א אי איפשר להיות שלום ביניהם ואחר שהשלום תלוי לו בכך דבר פשוט הוא דלדבר מצוה הוא ויש הפרה כההוא עובדא (גיטין ל') דההוא מקרי דדרדקי אודרי רב אחא אדעתא דרבינא ואהדריה דלא אשכח דדייק כוותיה ואע"ג דאמר על מנת שלא יוכל אדם להתיר אלא מדעת שלשתינו להאי מילתא מהניא חרטה ואם מתחרט מאותו תנאי יתירו לו אותו תנאי ויתירו לו אחרים דאטו הנודר על מנת שאין לו התרה וכי אין לו התרה ואם כן בפרק השולח (גיטין ל"ה) דקאמר ליה ואדרינה ליה וכו' [ופרכינן] ונימא דאדרינא ליה על מנת שלא יהא לו התרה אלא על כרחך אפילו כהאי גוונא יש לה התרה וכמו שנ(ו)דרים יש להם התרה כך לתנאי יש התרה. ואומר מהר"ם נ"ע אדם שקבל עליו חרם או שבועה או נדר סתם שלא היה לו זמן הם קיימים לעולם עליו אם לא יתירו דבנזירות דווקא אמר סתם נזירות ל' יום אבל בנדרים ושבועות וחרמים אם בסתם נעשין לא אמרינן שלא חלו כי אם ל' יום, יהיו קיימים לעולם — הגה"ה. וראייה מפ"ק דנדרים (דף ד') דאמר נזירות אית להו קיצותא נדרים לית להו קיצותא ומוכח לה שם האי דאמרינן נדרים לית להו קיצותא לחומרא קאמרי כלומר דמסתמא הוו לעולם וסתם נזירות הוי ל' יום, עכ"ה — לשון תשב"ץ (הלכות נדרים תי"א, תי"ב).
